פסק-דין בתיק עת"מ 14573-04-13

העתירה בתמצית:

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב מיום 4/4/13, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטה מיום 19/3/13, לפיה נדחתה בקשתו של העותר 1 להסדיר את מעמדו בישראל מכוח נישואין לעותרת 2, שהיא אזרחית ישראל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את העתירה.

הרקע העובדתי וטענות ב"כ הצדדים:

העותר אזרח טורקי אשר הגיע לישראל ביום 22/1/2001 באשרה לצורך עבודה בענף הבניין. ביוני 2007 הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל, לטענתו עקב רדיפה בארצו. ביום 19/11/2008 נדחתה בקשתו. ערר שהוגש נדחה אף הוא ביום 24/2/11. העותר נשאר בישראל שלא כדין.

ביום 6/12/11 הגיש העותר בלשכת המשיב בתל אביב בקשה לאיחוד משפחות מכוח נישואין לגב' בשם פאיזה בכר. בני הזוג זומנו לשימוע/ראיון ולא התייצבו. ביום 23/7/12 הוגשה ע"י הגב' פאיזה בכר בקשה לקביעת שימוע נוסף. ביום 26/7/12 נדחתה הבקשה תוך הבהרה שעל העותר לצאת את הארץ. גם הפעם נשאר העותר בארץ ולא יצא. 

ביום 2/11/12 נישא העותר לעותרת 2. ביום 18/12/12 הגישו העותרים בלשכת משרד הפנים בקשה חדשה להסדרת מעמדו של העותר בישראל במסגרת של איחוד משפחות. ביום 11/2/13 התקיים לעותרים שימוע. ביום 19/3/13 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. יצוין כי בשימוע לא התגלו סתירות בין בני הזוג, אלא שעורכת השימוע התרשמה כי מדובר בנישואי תועלת לצורך הסדרת מעמד בישראל וכי העותרים הוכנו מראש ותיאמו את התשובות קודם לשימוע. העותרים הגישו ערר על ההחלטה מיום 19/3/13. ביום 4/4/13 נדחה הערר. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפני.

להשלמת התמונה יצוין כי העותר נעצר ביום 4/4/13 כשהוא שוהה בדירה של עובדים זרים בכרמיאל. ביום 18/4/13 שוחרר העותר ע"י בית דין לביקורת משמורת.

ב"כ הצדדים טענו בפני באריכות במסגרת כתבי הטענות וכן בע"פ. יצוין כי אין, למעשה, מחלוקת עובדתית בין ב"כ הצדדים בכל הנוגע לעיקר הרקע העובדתי שפורט לעיל.

ב"כ העותר מלא טענות כרימון על הדרך הקלוקלת, לטענתו, בה טיפל המשיב בפניית העותרים. לעניין זה מפנה ב"כ העותרים לכך שהערר שהגישו העותרים נדחה ביום 4/4/13 ובו ביום נעצר העותר ע"י אנשי יחידת עוז. לגופו של עניין, עיקר טענות העותרים הן שגם אם בעבר שהה העותר 1 בישראל שלא כדין, אין בכך כדי למנוע ממנו ליצור קשר זוגי עם העותרת 2, וככל שקשר זה אמיתי, על המשיב להחיל על בני הזוג את הכללים והנוהל החלים על בני זוג של אזרחים ישראליים ולבחון במסגרת הליך המדורג את מערכת היחסים שביניהם. עוד מוסיף ב"כ העותרים כי העותרת 2 מצויה בשבוע ה-12 להריונה מהעותר, ונתון זה גם הוא מצביע כי אין מדובר בקשר שאינו אמיתי אך ורק לצורך הסדרת מעמד בישראל.

ב"כ המשיב טוענת כי החלטת המשיב התקבלה כדין וכי לא נפל כל פגם בעובדה שהמשיב הביא בחשבון את מכלול הנתונים בנוגע לעברו של העותר והבקשות שהוגשו על ידו או מטעמו/עבורו בעבר, וזאת כאשר קבע כי במקרה שבפניו מדובר בנישואין לצורך הסדרת מעמד בלבד.

כאמור, טיעוניהם המפורטים של הצדדים מצויים בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון ולא מצאתי צורך לחזור על כולם במסגרת פסק דין זה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים החלטתי לדחות את העתירה, בכפוף לאמור להלן.

בטרם אתייחס לעובדות שבבסיס החלטת המשיב, ראוי להזכיר כי הכלל החולש על המסגרת הדיונית בעניין שבפני הוא כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו אלא במקרים חריגים. ראו:

בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד כז(1), 113, עמ' 116-117;

בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505;

בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4), 661;

בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח', פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448;